<h1>צרור החיים, דרך עשירי סימן ו'</h1>
<h2>דף ב:</h2>
ובשני י"ט של ר"ה אסורין. דהכנה היא מיום זה ליום זה. ולא תימ' יום אחד הוא וידלוק דהיום הוא שהכין, דדוקא לחומרא אמרו דהוי כיום ארוך.
<h2>דף ד:</h2>
עצים שנשרו מן הדקל בי"ט אסור להסיקן, שנולד הוא, ונולד אסור ביו"ט, כמו שאמרנו למעלה. ואם נשרו בתוך התנור, מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן. ואע"ג דאין מבטלין איסור לכתחילה, שאני הכא דקא קליא איסורא.
<h2>דף כא:</h2>
והבערה בי"ט מותרת כשהיא לצורך הבישול אם לחמם האדם, דהנאה היא, ומה שאמרו מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה שלא לצורך (ביצה יב, ב) לא למימרא שלא לצורך כלל, אלא צריך שיהא בו קצת לצורך. אבל שלא לצורך כלל אסור. דאפי' להדליק נר של בטלה, כלו' שאינה לצורך כלל אמרו בירושלמי (ביצה ה, ב) לא תשרי ולא תאסור.
<h2>דף כג:</h2>
והשחיקה התירו בדרך שינוי שנכתוב בע"ה. מפני שדומה לכותש החיטים במכתש קטנה שהתירו.
<h2>דף ל.</h2>
ואוצר של עצים וערימת התבן מוקצין הם, ואין מתחילין בהם בי"ט אלא אם הכינן מבערב. ואם התבן היה מוסרח ומעורב בקוצים דאינו עומד רק להסיק, הרי אלו מוכנין. ומיני קוצין נקראים חזרא כשהן יבשין הואיל וראויין להדליקן ולצלות בגחלתן עושין אותן כמין שפוד וצולין בהן בשר. אבל קוץ רטוב אינו ראוי להסיק ומוקצה הוא, ואין עושין כמין שפוד לצלות בו. כדאמרי' בפרק המביא (ביצה ל"ג ע"א). ושפוד שהוא של עץ אין (מקדרין) [מחדדין] אותו ואין מחליקין אותו שזה עושה גמר כלי, וכן כתב רבי' ז"ל. וגם קוץ נמי שהתירו לעשותו שפוד כשהוא יבש. דוקא בשלא החליקן ולא קדרו לא הכניס בו בשר.
<h2>דף לא.</h2>
אין מבקעין עצים מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב לפי שאינה מן שם. ומביאין מרשות היחיד ואפילו מקרפף שלא הוקף לדירה. ודוקא במכונסין מבערב ודוקא בקרפף שהוא סמוך לעיר אע"פ שאין לו פותחת. או יש לו פותחת אע"פ שאינו סמוך לעיר כל שהוא תוך תחום שבת. ועלי גפנים ועלי קנים אע"פ שהם מכונסין בקרפף הואיל ואם בא הרוח מפזרתם. כמפוזרין דמו. אבל הניח כלי כבד עליהם כדי שלא יתפזרו מותרין.
<h2>דף לב:</h2>
ששה דברים התירו בענין הפתילה, ג' להקל וג' להחמיר. ג' להחמיר: אין גודלין אותה לכתחילה ואין מהבהבין אותה ואין חותכין אותה לשנים. ג' להקל: ממעכה אותה ביד [נ"א בנר] ושורה אותה בשמן מבערב ומניחה בין שתי נרות. ומדליק באמצע. ונמצאת הפתילה נחלקת לשנים. וכבר כתבתי דמוחטין אותה. ושיורי פתילות שכבו בשבת אסור להדליקם ביו"ט מטעם שאין שבת מכינה ליו"ט. אבל כבו ביו"ט על ידי ערוב מוכנים הם לשבת ואין צריך לומר בב' ימים של גליות שהם מותרין, דאחד מהם חול.
<h2>דף לג.</h2>
ושברי כלים שהם מערב י"ט הרי הם כעצים ומוכנין הם להסיק. אבל אין סומכין מהן את הדלת, דלא נתנו עצים אלא להסקה. ואם ראויין למלאכה אחרת סומכין בהן הדלת והקדירה. דהואיל ומוכנים הם למלאכה אחרת תורת כלי עליהם. וכתב רבי' הרשב"א ז"ל דכשאמרו שמסיקין ובלבד שלא יהפך בהן משאחזה בהן האור. לפי שנעשו שברי כלים והם נולד באיסור קא מהפך. אא"כ רבה עליהם עצים מוכנים כדרך שכתבנו למעלה בעצים שנשרו.
<h2>דף לד.</h2>
ואין נופחין במפוח בין של בעלי בתים בין של אומנין. ואמר ר' שמואל מאיברא ז"ל מתיר [כשהוא] מהפך אותו דדמי לשינוי כשמהפך אותו.
